חם בניו יורק. מאוד מאוד חם. המעלות אולי לא חוצות את אלה של תל אביב, אבל האוויר עומד וקשה מאוד לנשום. אפילו ריח הזבל חזק מהרגיל וחברת החשמל המקומית נמצאת כבר שבועיים בכוננות חירום.

ההקדמה לא נועדה למנוע מכם לבוא ולעשות את ראש השנה בתפוח הגדול, אלא כדי שתבינו טוב יותר עם מה השחקנים שעולים על המגרש בפלאשינג מדו מתמודדים. ואף אחד לא היה צריך להתמודד עם יותר מכשולים מאשר רפאל נדאל ודומיניק טים שנאבקו אחד בשני כמעט חמש שעות במשחק שהתסיים הרבה אחרי השעה 2:00 (שעון מקומי) – וגם זה רק הודות לחוק המקומי שמאפשר לסיים את המשחק בשובר שוויון במערכה החמישית.

השור ממאיורקה, שכבר שבע קרבות ואינו צריך להוכיח דבר לאף אחד, הצליח לחזור מבייגל במערכה הראשונה ועמד בפרץ בפני כל מה שהאוסטריה הצעיר הטיח בפניו והכניס את המשחק הזה לפנתיאון. גם של הקריירה שלו אך גם של אליפות ארה"ב לדורותיה.

מאמן הכושר הירושלמי יורם מנחם סיפר פעם כי בתקופה שאימן את דודי סלע היה מסכם איתו מראש לקראת טורנירי גראנד סאלם שהאימונים לא ייפלו במידת האפשר על אלה של נדאל. הוא פשוט היה הולך וצופה בטניסאי שנחשב למפלצת בקרב מאמני הכושר ומצליח להוכיח שוב ושוב שעם עבודה אפשר להשיג הרבה מאוד. נכון, יש הרבה דיבורים על עזרים כאלה ואחרים, אך אף אחד לא יכול להגיד שהדברים האלה מגיעים בקלות או שהספרדי אי פעם ויתר לעצמו או לקח יום חופש.

כל הדברים האלה התנקזו למשחק שהיה אתמול. שני הטניסאים האדירים האלה (ותים הוכיח שהוא יהיה בצמרת הגבוהה בשנים הקרובות – אולי אפילו היורש הרשמי) ידעו שמדובר באירוע  חד פעמי שייזכר הרבה מאוד זמן וידעו לכבד אחד את השני בסיום. "מה שחשוב לזכור מהמשחק הזה הוא רמת הטניס שהיתה פה", אמר נדאל בסיום. "כשדברים קורים כמו שהם קרו, עם האווירה (מזג האוויר, ש.ד) והקהל הזה, אתה יודע שיש כאן משהו מיוחד".

המשחקים יתחדשו היום, אך הכותרות ימשיכו להיות סביב החום באיצטדיון ארתור אש. מספר רב של טניסאים כבר מפנה חיצי ביקורת כלפי מתכנני הגג שבנייתו הסתיימה ב-2016, שאומנם נועד לעצור את הגשם, אך לא מתחשב יותר מידי בשחקנים במצבים אחרים (בכל זאת הטורניר משוחק בקיץ). הטענה שהגג יוצר אפקט חממה שמקשה עוד יותר על השחקנים להתמודד עם החום ומעורר סימני שאלה כלפי המארגנים והחשיבות שהם מקדישים לבטיחות השחקנים (ולא, אין באיצטדיון מזגנים). נקווה שבשנה הבאה יהיה פיתרון ראוי.

גברים

נובאק דג'וקוביץ' (6) – ג'ון מילמן 3-6, 4-6, 4-6 – המשחק המאכזב של היום לפני שהוגש כדור אחד. רבים רכשו כרטיסים מראש בידיעה שהמשחק הזה יפגיש בין נולה לרוג'ר פדרר אך לאוסטרלי הוותיק היו תוכניות אחרות. מילמן, שכבר הגיע להישג השיא שלו בקריירה, מגיע למשחק עם מעט שעות שינה (למתעניינים, הוא בחר בליביון בל) ואמור להיות הניצב בדרכו של הסרבי למשחק חצי הגמר ואולי אף בדרך לתואר גראנד סלאם שני השנה (לאחר הזכייה בווימבלדון).

מארין צ'יליץ' (7) – קיי נישיקורי (21) 2-6, 6-4, 7-6, 4-6, 6-4: עוד משחק נהדר בטורניר שייזכר ככזה שסיפק לנו אין ספור דרמות. היפני הצליח לנקום באלוף 2014 שניצח אותו בשלוש מערכות באותו הגמר. הפעם זה היה סיפור אחר לגמרי ונישיקורי, שמוביל בכמות הניצחונות במערכות מכריעות בעידן הפתוח, עשה זאת שוב והבטיח את הכרטיס לחצי הגמר, שם הוא אמור לפגוש את דג'וקוביץ'. האם צפויה לנו הפתעה נוספת?

נשים

מדיסון קיז (14) – קרלה סוארס נבארו (30) 4-6, 3-6 – פיינליסטית השנה שעברה תיהנה מאהדת הקהל, אך תיאלץ להתמודד עם סנסציית הטורניר עד עתה שכבר ניצחה שתי מדורגות (גרסיה ושראפובה) בתצוגת אופי מרשימה. השתיים נפגשו עד עתה בקריירה רק שלוש פעמים כשבכולן ידה של האמריקאית היתה על העליונה, האם היום זה ישתנה?

נאומי אוסקה (20) – לסיה צורנקו 1-6, 1-6: משחק שהבטיח הרבה יותר על הנייר ונגמר בקול ענות חלושה. האוקראינית, שהציגה טניס טוב מאוד מתחילת הטורניר, לא הצליחה להיכנס למשחק, ביצעה יותר מידי שגיאות ועד שהתעוררה נגמר המשחק. מהצד השני היפנית מראה שהיא בהחלט תהיה שם שיופיע בצמרת בשנים הקרובות.